ריבית אפס לא עושה את העבודה
אוקטובר 2015
מאת אלי צחור ואמיר חדד
הריבית הנמוכה של השנים האחרונות הייתה הכלי העיקרי בה השתמשו קובעי המדיניות על מנת להוציא את כלכלות העולם מההאטה הקשה שהגיעו אליה לאחר המפולת בשנת 2008. אבל בתקופה האחרונה ישנם ספקות רבים לגבי "נשק" הריבית. יתכן מאוד שריבית אפס כבר לא מספיקה, כבר לא עושה את העבודה.
להערכתנו, הפתרון טמון במדיניות ממשלתית שמקטינה מיסים ומעודדת צריכה, בלשון מקצועית: כלכלת צד ההיצע. הכוונה למדיניות כלכלית הדוגלת בהפחתת מיסים כדי ליצור ביקושים במשק ובכך לגרום לגידול משמעותי בתוצר שיחלחל לכלל המשק.
לקבלת סקירות הברומטר החודשי במייל ↓
המועמד הרפובלקני לנשיאות דונאלד טראמפ פתח בשבוע שעבר את הקמפיין הכלכלי שלו כאשר גולת הכותרת היא התוכנית להפחתת מיסים. טראמפ לא טיפש, רק השבוע יצא מחקר שהראה ש-2.1 טריליון דולר מוחזקים מחוץ לארצות הברית כדי להימנע מתשלום מס באמצעות חברות זרות ותרגילי מס בינלאומיים. זאת כי מס החברות בארצות הברית נושק ל-40 אחוז.
טראמפ לא היה הראשון שהציע תוכנית הפחתת מיסים אגרסיבית. הפעם הקודמת הייתה בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת ואז זה הצליח מאוד.
ארצות הברית סבלה במהלך שנות ה 70 מסטגפלציה – שלוב של אינפלציה ושפל כלכלי. הכלי המרכזי של הבנק המרכזי היה מדיניות מוניטארית שהיא לעיתים מרחיבה ולעתים מרסנת. במהלך שנות ה-70 התברר שלמדינות זו השפעה מוגבלת מאוד על המשק האמריקאי. לפתרון הבעיה נרתמו פרופ' רוברט מנדל מאוניברסיטת שיקגו, וכלכלן צעיר בשם ארתור לאפר, שהתמנה ב- 1971 ליועץ כלכלי במשרד האוצר בתקופת ממשל ניקסון.
יצירת קשר עם מנהלי התיקים של ברומטר »
מנדל ולאפר, פיתחו יחד מודל כלכלי המנסה להתמודד עם הבעיה. הם שילבו מדיניות פיסקאלית ומוניטארית. אחת מטענותיהן הייתה שהרחבה מוניטארית לא עוזרת יותר בהגדלת התוצר בדומה לטענות הנשמעות היום.
לפי מנדל ולאפר, שיעורי המיסים בארצות הברית באותה תקופה היוו חסם לצמיחה. הם גרסו שהפחתה בשיעורי המס תדחוף את כוח העבודה הלא מנוצל להיכנס לשוק עבודה, תביא לחיסכון רב בהוצאות הסוציאליות, ותוציא את המשק מהקיבעון הכלכלי בו היה שרוי. כמוכן הפחתת המס תביא, לאחר תקופה, לעליה בהכנסות ממסים, והדבר יגרום להתאוששות כלכלית ולעליה בחיסכון. מנדל הגדיר את הקיצוץ של שלושים מיליארד הדולרים בהכנסות ממסים, כהשקעה של ממשלת ארצות הברית במגזר הפרטי שתעזור להתעוררות כלכלית.
טראמפ בעקבות רונלד רייגן: איך מגבירים צמיחה
בשנת 1978 זכתה "תיאורית כלכלת צד ההיצע" לעניין רב מצידו של רונלד רייגן. ב-29 ביולי 1981 אישר הבית הלבן והסנאט את הפחתת המס הגדולה בהיסטוריה של ארצות הברית, שכללה קיצוץ במס של מאה חמישים מיליארד דולרים למשך שלוש שנים. כך הפכה כלכלת צד ההיצע מתיאוריה למדיניות.
בפועל התברר שהפחתת המיסים בתקופת רייגן כנשיא הביאה לתהליך ארוך טווח של צמיחה שנמשך לאורך שנות השמונים והתשעים ולסיום המשבר המתמשך בכלכלה האמריקאית שהחל בשנות ה-70.
בימים אלו המשק האמריקאי צומח בשיעורים של 1.5-2.5 שנחשבים נמוכים מידי במונחים היסטוריים. כמו כן שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הינו הנמוך ביותר מאז שנות ה-70 ועומד על כ-62.4 אחוזים. הפעם הבעיה שונה אמנם, אבל הכלים לפיתרון נראים דומים לכלים של לאפר ושותפיו.
טראמפ מפריח סיסמאות בכיוון הזה ומציע תוכנית מס משלו שמטרתה הקלה משמעותית בנטל המס, פישוט מבנה המס וחיסול מקלטי מס בינלאומיים:
- פטור ממס ליחידים עד הכנסה של 25 אלף דולר ולזוגות בעלי הכנסה של 50 אלף דולר.
- 4 מדרגות מס במקום 7 כיום כאשר שיעור המס המקסימילי מעבודה יהיה 25 אחוזים במקום 39 אחוז כיום.
- הפחתת מס החברות ל-15 אחוז מ-39 אחוז היום.
- ביטול מס הירושה.
- מיסוי רווחי פעילות חברות אמריקאיות שהופקו מחוץ לארצות הברית.
- מס חד פעמי של 10 אחוזים על הכנסות חברות רב לאומיות שמוחזקות מחוץ לארצות הברית.
המטרה של התוכנית היא להקל על משקי הבית והחברות ובכך להגדיל את הרווחים של החברות ואת הצריכה הפרטית. המטרה השנייה היא שיפור המוטיבציה לעבודה וכך להגדיל את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה במשק ולייצר תנאים לצמיחה בת קיימה.
מה שבטוח "נשק" הריבית אפס, כמדיניות עולמית, אינו מספיק. ניראה שכלכלות העולם זקוקות לכלים נוספים בדומה למה שנעשה בארה"ב בשנות ה-80.
רוסיה מחרחרת מלחמה
זה מה שכתבנו
בברומטר החודשי בדצמבר 2014:"עוד נקודה חשובה שאנו מקווים שלוקחים אותה בחשבון- כשלרוסיה רע העולם יכול להיות אדיש אבל כשברוסיה המצב מאוד רע, כמו שנראה הכיוון עכשיו, כדאי למצוא פתרונות הרגעה. שהרי במצב שבו אין מה להפסיד ורמת החיים צונחת בעשרות אחוזים, המלחמה הקרה בהחלט יכולה להתחמם".

ובכן, כפי שהערכנו בתחילת שנה זו המצב הכלכלי החמור ברוסיה דוחף את פוטין להעביר את הפוקוס של העם אל מחוץ למדינה. עכשיו זה סוריה . פוטין לא המציא את זה.
בסוף שנות ה-70 מחירי הנפט היו בשפל והכלכלה הרוסית היתה במצב לא מזהיר. לאוניד ברז'נייב הנשיא הסובייטי דאז חיפש דרך להפנות את הזרקור של העם מהשפל הכלכלי, והדרך הטובה ביותר היא מלחמה. רוסיה יצאה לעזור לממשלה הקומוניסטית של אז באפגניסטן ושקעה בבוץ האפגני שהיה גם בוץ כלכלי קשה עבורה ואחד הגורמים להתפוררות הגוש הסובייטי במהלך שנות ה-80.
בעוד הכלכלה האמריקאית התחזקה, הכלכלה הסובייטית הלכה מדחי אל דחי. רוסיה של פוטין 2015 עם תוצר בצמיחה שלילית של 4 אחוזים שוב יוצאת למלחמה. פוטין לא למד היסטוריה, מה שמעניין אותו זה להעביר את הזרקור מהכישלון הכלכלי למקום אחר.