ברבעון השני של השנה עלה התוצר ב-2.7% בהשוואה לרבעון הראשון. לכאורה אפשר להרים כוסית שהמשק הישראלי ממשיך לצמוח. שימו לב שהנתון היחיד שעלה הוא הרכישות בכרטיסי אשראי - עליה של 5.8%. מדד המכירות ברשתות שיווק עלה ב-0.8%, היצוא ירד ב-10.7%, הייבוא ירד ב-5.7%, מדד המחירים ירד ב-2%.

 

אם משווים לרבעון השני אשתקד, התוצר עלה ב-6.5%, הצריכה הציבורית עלתה ב-3.5%. אין עליה ביצוא, החברות התעשייתיות מרוויחות פחות בגלל השקל החזק והיבוא המקביל, שהוא טוב לצרכנים אבל לא ליצרנים. מה שמתדלק את הצמיחה זה הצריכה הפרטית.
אם כך, הצמיחה בישראל "נהנתנית" באופיה: לוקחים יותר אשראי ואז יש עליה בצריכה וכפועל יוצא בתוצר. מי שנהנה אלו חברות האשראי. זו לא צמיחה בריאה למשק, כי אנשים מוצאים את עצמם בחובות אם חלילה יהיה מיתון, או שהחברות שסובלות מירידה בפעילות היצוא והיבוא יתחילו לפטר עובדים.

בארה"ב מקור הצמיחה אינו צריכה אלא עליה בענפי התעשיה.

בכל העולם המדדים חיוביים, בארץ המדד שלילי. מדד המחירים של חודש יולי 2017 שפורסם לפני כמה ימים הראה ירידה של 0.1%. המדד הקודם גם הוא ירד ב-0.7%.

לפי נתוני המדדים בשנים האחרונות אין אינפלציה בישראל.

אז איך זה שכאשר אנחנו עושים קניות אנחנו לא רואים ירידת מחירים? זו תחושה או שבאמת יש התייקרות? ואם אכן המחירים עולים, למה המדד לא מראה זאת? הנה למשל בשבוע שעבר פורסם סקר של יצחק לוי כי מחירי שכר הדירה החודשי עלו בארבעת החודשים האחרונים בכ-8% בממוצע. אז איפה רואים את הנתון הזה במדד המחירים?

 

ההשערה שלנו שסל המוצרים שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) בודקת לא משקף בצורה נכונה את הסל שאנחנו מכירים. זאת הסיבה שרואים מדדים יורדים. במילים אחרות, המוצרים שאליהם אנחנו ניגשים בסופרמרקט לא נכללים בסל המוצרים שלפיו מחושב המדד.

הלמ"ס מבססת את סל התצרוכת במדד לפי סקרי הוצאות משק בית שנערכו בקרב 9,000 משפחות. בשל העליה ברמת החיים, הציבור הרחב צורך בשנים האחרונות מוצרים קצת יותר מתוחכמים ולא את המוצר הסטנדרטי, שמחירו אולי יורד אבל גם משקלו בסל הצריכה אמור לרדת וכלל לא בטוח שיש לכך התאמות בתחשיבים.

 

 

מכירים את מדד הביג מק? המדד הזה שהמציא השבועון האקונומיסט בוחן את מחיריו של המבורגר ביג מק ברשת מקדונלד'ס במדינות שונות, כדי לבחון את כוח הקניה במטבעות השונים. לצורך העניין ניקח את הפלאפל שלנו. מחירה של מנה פלאפל עמד בשנת 2010 על 13-14 ₪  ועכשיו מנה פלאפל עולה 17-18 שקל, עלייה של כ-25-30 אחוז לעומת עלייה של 7.2 אחוז בלבד במדד המחירים לצרכן בתקופה זו.

מנה פלאפל מכילה כמעט בדיוק את אותם הרכיבים  שלפי הלמ"ס לא עלו בצורה משמעותית  אולם ניתן לייחס את העלייה של מחיר המנה למחירי השכירות ועלייה בשכר המינימום של העובדים.

גם קופיקס העלתה בשנה האחרונה את מחירי המוצרים מ-5 ₪ ל-6 ₪, עלייה של 20 אחוז כשברקע מדד מחירים שלילי. קופיקס לא הייתה היחידה,  חודש לפני כן העלתה המתחרה שלה קופיז את המחירים באופן דומה. קופיקס טענה בעיתונות כי העלייה נבעה מעליית מחיר שכר הדירה ומהעלייה בשכר המינימום.
לפי הלמ"ס עלו מחירי שכר הדירה בכ-40 אחוז בשנים 2009 - 2014. בבדיקה שנעשתה התברר שגם בשנים 2014 – 2017 היתה עלייה נוספת של כ-10 – 15 אחוז בשכר הדירה. שכר הדירה מהווה  כידוע חלק ניכר מהוצאות הצרכן, אז איך הדבר לא בא לידי ביטוי במדד המחירים לצרכן?

התשובה היא שבישראל מעל ל-70 אחוז הינם בעלי בתים ולא שוכרים כך שהעלייה בשכר הדירה משפיעה על חלק מסוים  באוכלוסיה  ולכן העלייה באה לידי ביטוי בצורה פחות משמעותית במדד. העלייה במחירי הבתים עצמם לא נכנסת בחישוב של מדד המחירים לצרכן.

מצד שני הלמ"ס יכולה להסביר את המדד השלילי ברפורמות שהיו בשנים האחרונות, כמו:

אולם למרות הטיעונים האפשריים של הלמ"ס התחושה הכללית שהמחירים כל הזמן  עולים והשכר הריאלי נשחק והתחושה הזו לא באה לידי ביטוי במדד המחירים לצרכן.
ארה"ב - התוצר בארצות הברית עלה  בקריאה הראשונה לרבעון השני של השנה בקצב שנתי של 2.6. נתוני התעסוקה החיוביים ועוד מספר נתונים כלכליים טובים בכלכלה האמריקאית מגדילים במעט את הסיכוי להעלאת ריבית אחת נוספת בסוף השנה. אולם הפד כבר אמר שהריבית הנוכחית נמצאת קרוב מאוד לריבית שיווי המשקל כך שמספר העלאות הריבית בעתיד צפוי להיות לא גבוה.

האירו המשיך להתחזק בחודש האחרון מול הדולר ומעורר מחדש את החששות אצל האירופאים לפגיעה בכלכלה האירופאית השברירית.  בגרמניה ירד מדד הדאקס בכארבעה אחוזים בשלושת החודשים האחרונים והחששות של השוק כרגע הם גם לגבי הבחירות שייערכו במדינה בספטמבר.

בישראל  מתרבה אי הוודאות לגבי הממשלה הנוכחית עקב חקירות ראש הממשלה. בנק ישראל  ממשיך במדיניות הריבית הנמוכה מחוסר ברירה  כיוון שהאינפלציה ממשיכה להיות נמוכה ובגלל שער הדולר.