אוגוסט 2016

מאת אמיר חדד ואלי צחור

 

שנות השמונים חוזרות? לפחות מבחינה גיאו פוליטית זה נראה כך. במאמר זה נכתוב על שובה של גברת הברזל ו(אולי) אדון ליצן ומה שר האוצר משה כחלון יכול ללמוד מזה. 

בארצות הברית יש סיכוי לא רע שהנשיא הבא הוא אדם שנחשב לא רציני בעיני רבים מהבוחרים. גם ערב הבחירות בארצות הברית ב-1980, עת היה שחקן הקולנוע רונלד רייגן מועמד לנשיאות, רבים ראו בו סוג של ליצן. בסופו של דבר רייגן נחשב לאחד הנשיאים היותר טובים  שהיו לארצות הברית.

לטראמפ ורייגן יש נקודה נוספת משותפת והיא השימוש בכלכלת ההיצע ככלי כלכלי ראשון במעלה. שניהם כיוונו  חץ לעבר מערכת המיסוי בארצות הברית .לרייגן זה עבד  ב-1981  עת בוצעה הפחתת המיסים הגדולה ביותר בארצות הברית. הפחתה זו תמרצה את הכלכלה והייתה אחת הסיבות המרכזיות לצמיחה הכלכלית הציבה בארצות הברית בשנות השמונים והתשעים. טראמפ הציג השבוע את חזונו הכלכלי ועיקרו הכוונה לפשט את מדרגות המס הבארצות הברית מ-7 מדרגות ל-3 מדרגות וכן להפחית את מס החברות ל-15 אחוז.

 

לגישה הזאת של רייגן וטראמפ קוראים כלכלת צד ההיצע: הפחתת מיסים כדי לתמרץ את הכלכלה. זה לא כל כל פשוט כמו שזה נשמע. גישה אחת שבה דוגלים המוניטריסטים אנשי שיקגו מתנגדת להתערבות פיסקלית בטענה שזה יגביר את הגירעון התקציבי ואת החוב. לעומתם, מצדדי הכלכלה הקיינסיאנית טוענים שהמדיניות המוניטרית מיצתה את תפקידה  והגיעה העת להתערבות יותר מאסיבית של הממשל, כלומר הגדלת הגירעון הממשלתי.

הבריטים דווקא הצליחו לנהל מדיניות שמשלבת את  שתי הגישות הקינסיאניות. הנה כך.

שנות השמונים זכורות בעולם כתקופה של אשת הברזל הבריטית מרגרט תאצ'ר . גם תאצ'ר, כמו רייגן, יישמה במהלך שנות ה-80 את כלכלת צד ההיצע בממלכה הבריטית ואף היא קצרה הצלחה, אפילו רבה מההצלחה האמריקאית .

כאשר שאלתי בעבר (במסגרת עבודת הגמר לתואר שני באוניברסיטה. א.ח.) את פטריק מינפורד היועץ הכלכלי של תאצ'ר  מדוע כלכלת צד ההיצע הצליחה יותר באנגליה מאשר בארצות הברית,  הוא ענה: הרעיון להפחית את נטל המס מבלי להקטין את הוצאות הממשלה הוא רעיון שסותר את תיאוריות הצמיחה, שכן דבר זה יפחית את שיעור החיסכון הרלוונטי להערכת הכנסות עתידיות בכלכלה, ובמילים פשוטות: הבריטים יישמו את כלכלת צד ההיצע תוך הפחתה בהוצאות הממשלה וזה בדיוק מה שנתניהו עשה ב-2003  (האיש הרזה שנושא את האיש השמן) - ולא כל כך מה שכחלון עושה היום.

גם היום יש בבריטניה ראשת ממשלה חדשה ונראה שתרזה מיי הולכת בדרכה של ת'אצר ומדברת על קיצוצים תקציבים, הפחתות מיסים והתנתקות מאירופה. רק חסרה לה  מלחמה קטנה כמו פוקלנד והיא תזכה בתואר גברת הברזל 2.
הנתונים הכלכליים בארצות הברית ממשיכים לתעתע. מצד אחד הערכה ראשונה לצמיחה בארצות הברית לרבעון השני של השנה הייתה נמוכה מהציפיות ועמדה על צמיחה בקצב של 1.4 אחוז שנתי; ומצד שני שיעור יצירת המשרות במשק האמריקאי ממשיך להיות גבוה ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה עולה ל-62.8 אחוז. נראה כי יש סיכוי לראות העלאת ריבית אחת בין החודשים ספטמבר עד נובמבר 2016, וזאת אם יעלו המדדים הבאים: נתוני הצמיחה, נתוני מדד הליבה של האינפלציה ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה.

בישראל מתחיל קרב התרנגולים על התקציב ושר האוצר כחלון מנסה להעביר תקציב דו שנתי הכולל הפחתות מיסוי על ההכנסה ומיסי החברות וכן הכבדה של המיסוי על מחזיקי דירה שלישית.

באיטליה גוברים החששות לבנקים המקומיים המחזיקים בשיעור של 18 אחוז הלוואות רעילות  מסך ההלוואות. כבר היום הבנקים באיטליה מוגדרים כחצי "זומבים" והיכולת שלהם לתת אשראי מוגבלת מאוד. המצב הזה נמשך כבר הרבה זמן ולא מונע מהבורסות באירופה ובעולם  להמשיך לעלות.