אוגוסט 2018

מאת אלי צחור ואמיר חדד

 

השבוע פורסם כי הכלכלה האמריקאית צמחה בשיעור של 4.1 אחוז בקצב שנתי ברבעון השני של השנה.  הצפי הוא שהצמיחה ברבעונים הבאים תאיץ ותגיע לרמות של 4.5 עד 5 אחוזים בשנה. נתוני הצמיחה הגבוהים האלה קרובים יותר לתנופה המספרית של הכלכלות המתפתחות של סין והודו, הרחק מהדשדוש הנמשך בכלכלות המפותחות של אירופה.

נתונים אלה הם נוק אאוט לכלכלנים, בעיקר מהאגף הדמוקרטי, ובראשם חתן פרס נובל לכלכלה פול קרוגמן, שהתנגדו להפחתת המיסים של הנשיא טראמפ בטענה שלא תיצור סביבת צמיחה גבוהה קבועה, אלא תביא להגדלת הגירעון. אם כי גם הם מודים שאם הצמיחה תהיה מעל 3 אחוזים בשנה אז יש סיכוי שהגירעון יקטן. וטראמפ לא מפספס אף הזדמנות לקחת את כל הקרדיט לעצמו, הפעם יחסית בצדק.

מהלכיו של טראמפ עומדים בניגוד לתזה שטיפח  ממשל אובמה כי הצמיחה הנמוכה נעוצה באי השוויון הכלכלי, בעושר ובכוח המצוי בידי התאגידים הגדולים, ולכן נחוצה הגברת רגולציה והידוק הפיקוח על האשראי. באסטרטגיה הזו אובמה חנק את הצמיחה לרמות  של 1.5-2 בשנה ולא הצליח לייצר צמיחה קבועה גבוהה של מעל ל-3.5 אחוז, שהוא קצב הצמיחה ההיסטורי של ארצות הברית.  הצמיחה עלתה מעל 4 אחוז רק ברבעונים בודדים: הרבעון הראשון של 2014, הרבעון הרביעי ב-2012 והרבעון האחרון ב-2010 .

הצמיחה הזאת אינה עומדת אם כך בפני עצמה ומי שישלם את המחיר, לפי גישת אובמה, הוא כדור הארץ, כלומר הדורות הבאים. שחרור המהלכים האלה הוביל לנתון הצמיחה של 4.1 בקריאה הראשונה לרבעון השני של 2018. השאלה היא אם הקצב הזה ישמר או שזו אפיזודה חולפת כמו בתקופת אובמה. 
הבנק המרכזי רואה את נתוני הצמיחה הגבוהים ואת נתוני האינפלציה שחורגים כבר אחוז מעל היעד (היעד הוא 1-2 אחוז אינפלציה לשנה). שיעור האבטלה במשק ממשיך להיות נמוך, על אף ששיעור ההשתתפות בכח העבודה לא מצליח לעלות מעבר ל-63 אחוז. מדדי המחירים ליצרן ממשיכים להיות גבוהים, מעל 3 אחוז בשנה, וכך גם כל מדדי האמון בכלכלה האמריקאית. הנתונים הללו יחייבו את הבנק המרכזי  להעלות את הריבית לרמות של כ-3 אחוז תוך כשנה על מנת למנוע התחממות יתר של הכלכלה, שיש הטוענים שכבר מתרחשת למעשה.

החשש הוא שהעלאת הריבית תגרום לעליית תשואות לאורך כל העקום והתוצאה הישירה תהיה האטה בקצב הצמיחה. על כך אמר פעם הכלכלן הנודע  ג'ון רוטלדג': "צמיחה לא מתה מזקנה הבנק המרכזי מחסל אותה".

טארמפ מבין את הבעיה ומנסה ליצור לחץ תקשורתי על מנת לגרום לבנק המרכזי לרכך את קצב העלאת הריבית הצפוי. ניסיון של ממשל להתערב בשיקולי הבנק המרכזי נחשב לאירוע חסר תקדים במדינות מערביות. אפשר למצוא התערבויות כאלה במדינות העולם השלישי, טוריקה למשל. לאחרונה הכריז הנשיא הטורקי ארדואן כי הוא מהדק את אחיזתו בכלכלה ולוקח אחריות על מדיניות הריבית של הבנק המרכזי.

קשה לנו להאמין שהבנק המרכזי בארה"ב יסור למרותו של הנשיא, ואם גם ברבעון הבא תמשיך העלייה, צפויה סביבת ריבית גבוהה יותר ויגבר הסיכוי לחלחול השפעת  שערי הריבית הגבוהים על שוקי ההון  והנדלן, שגם כך מצויים ברמות שערים גבוהות.