מאת אלי צחור ואמיר חדד

 

אפקט טראמפ מאוד משמעותי לשווקים הפיננסיים. מאז היבחרו שוק המניות האמריקאי עלה חזק ובמקביל שוק האג"ח ירד. הסקטור הבולט ביותר לטובה היה הבנקים שעלו בעוצמה רבה.

 

להערכת כלכלנים מובילים עם היבחרו של טראמפ החל עידן חדש בשווקים בארה"ב. הריבית  הארוכה משנה כיוון והחלה תהליך ארוך טווח של עלייה. 

 

לכך משמעות גדולה על המשק האמריקאי לאחר שנים ארוכות של ריבית נמוכה מאוד. האם  במדינות אחרות הריבית בהכרח תעלה? התשובה היא לא. אירופה ויפן עדיין מדשדשות וכרגע אין סימן להעלאת ריבית גם שם. בעניין זה להערכתנו  ישראל יותר קרובה לארה"ב אבל בעיכוב של כשנה.
במאמר מלפני כמה חודשים השתעשענו באפשרות שדונאלד טראמפ ייבחר לנשיא ארצות הברית במקביל לשינוי שחל בבריטניה בה כבר נבחרה לראשות הממשלה תרזה מיי. העלינו אפשרות לשידור חוזר של שנות ה ה-80 אז היו בשלטון  מרגרט תאצ'ר , אשת הברזל הבריטית, ורונלד רייגן, שחקן קולנוע דרג ב' לשעבר.

סיסמת הבחירות של רייגן הייתה Make America Great Again . טראמפ אימץ סיסמה זו והוסיף גם את אמריקה לפני הכול. טראמפ הודיע כי בכוונתו לסגת מהסכם הסחר עם 12 מדינות שאותו קידם ברק אובמה. יש לציין כי הסכם זה לא אושרר ע"י הסנאט ולכן לא קיבל תוקף,  אבל טראמפ הודיע כי מעתה ההסכמים יהיו בילטרליים ספציפיים ולא הסכמי סחר חופשיים.

מה יעשה טראמפ בתחום המיסוי? השערה שלנו: מה שרייגן עשה אבל יותר חזק.

 

 

ההבדל יהיה כנראה שטראמפ ישים דגש על הורדת המס לחברות בעוד הדגש של רייגן היה על מס ליחידים. 

ומי אם לא תרזה מיי, ראש הממשלה הבריטית, הקדימה את טראמפ (בדיוק כמו שת'אצר הקדימה את רייגן בשנות ה-80) והודיעה ששיעורי מס החברות בבריטניה צפויים להיות הנמוכים ביותר מבין הכלכלות המערביות והכוונה היא לשיעור מס חברות של 15 אחוזים. למעשה נראה כי אנו חוזרים בחזרה לכלכלת צד ההיצע של שנות ה-80 עם התאמות שונות, שכן הבעיות הן לא אותן בעיות אך הפתרון נראה דומה.

בסוף שנות  ה-70 הכלכלות העולמיות סבלו ממחלת הסטגפלציה שהיא שילוב של  אבטלה ואינפלציה, כלומר שפל כלכלי שמלווה באינפלציה. בניגוד גמור ל"עקומת פילפס" המפורסמת מספרי הכלכלה, שסברה שאינפלציה ושפל כלכלי לא יכולים להגיע ביחד. היום המחלה העולמית היא דפלציה ושפל כלכלי שמלווים במדיניות מונטרית אגרסיבית.  ולמעשה גם פה יש סתירה לספרי הכלכלה שבהם כתוב כי מדיניות מוניטארית אגרסיבית  ודיפלציה לא יכולות להתרחש ביחד לאורך זמן (מה שקורה ביפן כבר שנים ארוכות).  בשנות ה-80 הצליחה כלכלת צד ההיצע לפתור את המחלה הכלכלית של אותה התקופה. אם  כן מהי כלכלת צד ההיצע והאם היא רלוונטית לזמננו?

לפי כלכלת צד ההיצע, הורדת שיעורי המס יכולה להביא להגברת המוטיווציה לעבוד, שיעור המועסקים במשק יעלה, הצמיחה תגבר ובסופו של דבר תירשם גם עלייה בתקבולי המס של הממשלה. תיאוריה זו כונתה "עקומת לאפר" (Laffer Curve), על שם היועץ הכלכלי של רייגן באותה העת, שצידד בה בנחישות. מבין תומכי כלכלת צד ההיצע, היו שטענו שעיקר הפחתת המס אמורה להינתן לעשירונים הגבוהים, ההנחה היתה שהחיסכון במס יופנה לקרנות השקעה ויהווה זרז לצמיחת המשק, תופעה המכונה -effect"  "Trickle Down.

ב-1971 טען ארתור לאפר, שהיה באותה תקופה יועץ כלכלי לנשיא ניקסון, כי על עקומה המתארת את השפעת השינוי בשיעור המס על ההכנסות ממיסים, ישנה נקודה אחת שהיא נקודת האופטימום שבה ממקסמת המדינה את הכנסותיה ממיסים.  אם נוריד או נעלה את שיעור המס ביחס לנקודה זו,  אזי ההכנסות ממיסים יקטנו. עוד טען לאפר כי ישנן שתי רמות של מיסוי שיתנו את אותן הכנסות ממיסים, כאשר אחת מהן נמצאת ברמה הגבוהה מנקודת האופטימום והשנייה ברמה הנמוכה מנקודת האופטימום.

מאוחר יותר, כאשר הנשיא פורד ביקש ממנו להסביר את התיאוריה, צייר לאפר עקומה פשוטה שהמחישה בפניו את התיאוריה בבירור. אילו שיעור המס היה 100%, כל התוצר שייוצר יהיה שייך למדינה. אנשים לא ירצו לעבוד תחת נטל מס כזה, ולכן הכנסות המדינה ממיסים יהיו 0. לעומת זאת, כאשר שיעור המס הוא  0%, העובד ישמור על מלוא משכורתו, ולא יהיה הפרש בין הכנסתו של העובד לפני מס או לאחר המס. בשני מקרים קיצוניים אלה, כיוון שהכנסות המדינה ממיסים הן ברמה של 0, לא תוכל הממשלה לתפקד ולספק שירותים  לאזרחיה והמדינה תימצא באנרכיה.

לפי הגרף ניתן לראות שהעלאת מיסים מעבר לנקודה E מקטינה את ההכנסות ממיסים (זה קרה כאשר חברות כמו גוגל,אפל, פייסבוק ואחרות החליטו להעביר פעילות למדינות עם שיעורי מס יותר נמוכים). לפי בוב מנדל ולאפר שיעורי המיסים בארצות הברית באותה תקופה, היוו חסם לצמיחה. הם טענו שהפחתה בשיעורי המס תדחוף  את כוח העבודה הלא מנוצל להיכנס לשוק עבודה, תביא לחיסכון רב בהוצאות הסוציאליות, ובכך תקטין גם את הגירעון הממשלתי וגם תתרום לצמיחה ברת קיימה.

נראה כי גם היום כלכלת ארצות הברית סובלת משיעורי השתתפות נמוכים בכוח העבודה וממיסוי חברות גבוה מידי. לכן הרעיון להגדיל את סך המשתתפים בכוח העבודה ב5-6 אחוז נוספים (כפי שקרה בישראל בעשר השנים האחרונות) והורדת מס החברות צפוי להגדיל את ההכנסות ממסים ולהקטין את ההוצאות הסוציאליות וכך לייצר צמיחה ברת קיימה  

לאט ובלי הרבה רעש העלו הבנקים בישראל את ריביות המשכנתאות בכ-150 נקודות בסיס וזה למרות שהריביות הרלוונטית בשווקים לא השתנו.
בחודשים העלייה הייתה מרמות של כ-2.5 אחוז לרמות של כ-4 אחוז.