ינואר 2015

מאת אלי צחור ואמיר חדד

יוון הולכת לבחירות בזק שיתקיימו ב 25 בינואר: המדגמים מראים שהמפלגה שתרכיב את הממשלה הבאה תהייה סירייזה, שמנהיגה אלכסיס טספריסיס מעוניין לפתוח את הסכמי החילוץ של אירופה מול גוש האירו.

 

בשנתיים האחרונות, מאז תוכנית החילוץ של 2012, יוון הצליחה לאפס את התקציב ולהגיע לגירעון תקציבי של 0 לפני תשלומי הריבית. המחיר הוא אבטלה של מעל 25 אחוזים, אבטלת צעירים של כ-50 אחוזים וצמיחה אפסית. החוב תוצר של יוון נשאר מעל ה-150 אחוז ואיגרות החוב הארוכות של יוון נסחרות בתשואה של מעל 10 אחוזים. כשאין תקוה ואין עבודה הממשלה נופלת.

סיסמת הבחירות של טספריסיס היא "RESTART". הכוונה שלו היא לעשות את מה שהגרמנים עשו ב 1952 אחרי מלחמת העולם השנייה - מחיקת חובות . טספרסיס מעוניין תחילה לפתוח את הסכמי החילוץ עם אירופה ולבקש מהם מחיקה של החובות היווניים באופן משמעותי על מנת שהמדינה תוכל להתחיל לנהל את הכלכלה שלה מחדש.

האירופאים מצדם חושבים שהכיוון שהם פעלו בו נכון ובטווח הארוך יוון תשתקם. אבל מבחינת היווני הממוצע בטווח הקצר הוא בקושי חי ובטווח הארוך, כמו שאמר קיינס, כולם מתים.

אירופה התייחסה בהתחלה בביטול להתפתחויות ביוון אך בימים האחרונים (כמו בכל דבר באירופה) מתחיל ליפול האסימון שהאפשרות שיוון תפרוש מגוש האירו היא כמעט עובדה מוגמרת.
יש הטוענים שגם אם סירייזה ינצחו תחול עליהם האמרה ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן". אבל מה שברור הוא שבתקופה הקרובה הגזרה הכלכלית האירופאית מתחממת.
אם יוון בתהליך של גסיסה, אז צרפת עדיין במחלה.
הבעיות הצרפתיות לא נגמרות רק בכלכלה המדשדשת והצמיחה האפסית שנמשכת כבר כמעט 7 שנים. בסוף השבוע שעבר התברר שלאלה מצטרף הטרור הרצחני בבטן הרכה של צרפת – בעיתון שרלי הבדו, סמל חופש הביטוי והדמוקרטיה.
צרפת, שהייתה אימפריה וכבשה מדינות נחשלות רבות, החשיבה את עצמה ככובש מיטיב עם העמים תחתה, כשפועל היא ניצלה את עושרם ואת כוח האדם הזול.

אחת הדוגמאות לכך היא הכיבוש הצרפתי באלג'יר ממנו נהנתה צרפת ממאגרי הנפט הזולים שהניעו את גלגלי הצמיחה הצרפתית. אותה צרפת סובלת היום מהמהגרים הרבים בני הדור השני והשלישי של המדינות אותן היא כבשה. מהגרים אלה מהווים נטל חמור על כלכלת הרווחה האבסורדית הצרפתית ומאתגרים את כל המודל שלפיו כלכלת צרפת מתנהלת. 

אחד הגורמים להקצנה בקרב הצעירים ממוצא מוסלמי בצרפת הוא אבטלת הצעירים בצרפת שעומדת על כ-25 אחוזים. בקרב המהגרים ממוצא מוסלמי היא עומדת על כ-50 אחוזים.
מול זה ניתן לראות שהשכר הממוצע בצרפת הוא כ-12,500 ₪ והוא גבוה ביחס למדינות רבות באירופה. הסיבה לשכר הגבוה היא המגזר הממשלתי המנופח והלא יעיל בכלכלה הצרפתית והועדים החזקים השולטים בהם. מתברר שכאשר אתה צעיר צרפתי מוסלמי חסר עבודה, מנודה ומרגיש חסר סיכוי , הדרך אל המטיפים של דאעש מתקצרת.
לאירופה אין נשיא אחד שמכתיב את הכללים כמו באמריקה אבל לפחות יש להם נגיד אחד. ב-22 בחודש מצפים האירופאים לבזוקה של דראגי.

כבר שנים מדברים על תוכנית כלכלית משמעותית לאירופה הנקראת "בזוקה". בכל פעם היא נדחית או מבוצעת בזעיר אנפין. אבל הנתונים הכלכלים ביבשת גרועים מאוד ואפילו הכלכלה הגרמנית (כן, זו עם המילקי בשקל) בקושי צומחת. אז הציפיות הן שב-22 בחודש, שלושה ימים לפני הבחירות ביוון, הנגיד האירופי דראגי אמור להכריז על תוכנית בשווי של 500 מיליארד אירו לרכישת אג"ח של ממשלות באירופה. למעשה מדובר בהרחבה מוניטרית ראשונה באירופה. השאלה הגדולה האם זה יקרה ואם זה יהיה מספיק אגרסיבי על מנת לשפר את הכלכלה.

 

באמריקה פעלו בעוצמה מאז 2008 והצליחו. ביפן כבר 20 שנה לא מצליחים ורק לאחרונה הגבירו את התוכניות בתקווה שהפעם זה יעבוד. להערכתנו, ללא תוכנית מאוד אגרסיבית הכוללת מהלכים נועזים ויצירתיים, אירופה לא תצליח להתרומם.